מניפסט האמנות המופשטת-שימושית

הצורך בשפה חדשה

הקדמה

האמנות המופשטת-שימושית נולדה מתוך הצורך בצמצום הגבולות הרחבים יתר על המידה של האמנות מבחינת עודף אפשרויות הביטוי, מצד אחד והצורך בהרחבת הגבולות המצומצמים מידי של עיצוב גרפי מבחינת יכולת ההבעה של תכנים מורכבים, מצד שני.
שפות האמנות לסוגיהן ומיניהן מאפשרות בעיקר הבעה של התכנים הרגשיים והן עושות זאת באמצעים של עושר צבעוני ומרקמים. אך מה אם ברצוני להביע קונספט שלם, מערך תפיסתי מגובש ובעל מסר ברור ומוגדר, ואיני מוכן להסתפק בטבע דומם או מסרים המוגבלים להקבלתם המילולית בידי מילה אחת או שתיים? מה אם אינני מוכן להסתפק בשברים גחמניים של צורות תפיסה ונגיעות אסוציאטיביות בתבניות רגש? מה אם אינני מוכן להסתפק בהבעה מובנית ומגובשת מבחינה צורנית וצבעונית אך כזו המגבילה אותי אך ורק לתכני היום-יום או למסרים מיידיים עד כדי מיתוג? מה אם אני רוצה להביע את עצמי בצורות וצבעים בדיוק כפי שאני מסוגל להביע את עצמי במילים מפורשות, לגולל סיפור של קומפוזיציה וצבע בדיוק כפי שאני כותב מכתב או ספר, להביע רעיונות רבי רבדים ורחבי יריעה באמצעים ויזואליים מוגדרים – לדבר ביצירה כפי שאני משתמש בשפת אימי?
נדרשת נזילות של מושגים ותפיסות ויזואליות על מנת לאפשר הבעה של כל תוכן אפשרי, אך גם גבולות ברורים הנקבעים מתוקף הצורך של המסר להיות נגיש למתבונן. נדרשת שפה חדשה

השפעת מונדריאן

כשמסתכלים על עבודתו וקוראים את משנתו של מונדריאן, מבינים שהעיקר עבורו היה במציאת האיזון המושלם של קומפוזיציה מבחינת משקלי צבע ומיקום של קווים ואזורי צבע. זה היה העקרון היסודי במופשט של מונדריאן, שאותו הוא תרגל בקפדנות יתרה. הוא התבסס על הנחות היסוד שצהוב הוא הצבע הקל ביותר בתפיסה שיפוטית, אדום הינו כבד יותר ואילו כחול הוא הצבע הכבד ביותר, כך שמידת נוכחותם ומיקומם של צבעים אלו ביצירה צריך להיות ביחס ישר למשקלם על מנת להשיג את האיזון וההרמוניה של המופשט.
מאחורי המשימה הזו של השגת האיזון המושלם על הקנבס היה יעד גבוה יותר: ביטוי תדר של הרמוניה ותחושת שלמות נשגבת: השגת ה”על-סדר”. לדעתו היו אלו הביטוי של העל-עליון בטבע, ביקום, בקיום. וזו הסיבה למופשט, זו הסיבה להיעדר של ביטויים פיגורטיביים, זו היתה דרכו של מונדריאן להתעלות מעל היום-יומי, לבטא את המוחלט. אני מזדהה עם כך עמוקות

מגבלות המופשט של מונדריאן

מונדריאן הביא את המופשט שלו עד לקצה גבול היכולת, עד כי בסופו של דבר התקבעה הדוקטרינה שלו לכדי חוסר יכולת להביע כל מסר שהוא מלבד עצם הביטוי של הרמוניה כקונספט. עד כמה אפשרי או לא אפילו להשיג מטרה שכזו הוא עניין לדיון בפני עצמו, אך מה שלא יהיה, כמה רחוק כבר אפשר להגיע אפילו אם הצלחנו להשיג את המטרה הזו? ראינו ריבועים ומלבנים הנסגרים מקווים ישרים מאונכים ומאוזנים, ראינו את הצורות הללו מתמלאות בכמויות שונות של צהוב, אדום וכחול, ראינו אחד, ראינו שניים, ראינו עשרה…ומה עכשיו? מה הפואנטה? איפה המסר?
לכל יצירה צריכה להיות תכלית וישנה תכלית. שום דבר לא מיוצר לשווא. לכל מוצר צריך להיות שימוש אחרת הוא מגלם רק זמן וכוונות מבוזבזות. מונדריאן שאף להרמוניה עד כדי כך שהוא נאלץ לפשט את יצירתו לרמה של קונספט אחד החוזר על עצמו במעגלים ואינו מגיע לשום מקום, וליצור אמנות שאין לה נגיעה ממשית באדם הממוצע, או בכל אדם לצורך העניין.
אמנם מונדריאן יצר שפה חדשה, אך היא היתה מוגבלת לתיאור של רעיון אחד בלבד, כמו שפה מילולית שעושרה הדקדוקי והמילולי מאפשר הגיית משפט אחד בלבד: “זוהי הרמוניה”. לא מספק

עקרונות היסוד של האמנות המופשטת-שימושית

מודעות

אף בחירה או פתרון אינם שרירותיים כהתפרצות אימפולסיבית של רגש. מודעות המודעת לעצמה מופחת בכל אלמנט של היצירה וביצירה כשלמות. מודעות הינה התכלית. אמנות נטולת תכלית אינה אמנות

תוכן מונחה-מטרה

יש לשאוף לאיזון המושלם בין קומפוזיציה, צבעוניות ותוכן מונחה מטרה. זו החצובה בעלת שלוש הרגליים שעליה מושתתת שפה זו. כל אלמנט או אובייקט ביצירה מכוון לגלם את שלוש היסודות הללו של צורניות, צבעוניות ותוכן. אף אלמנט או אובייקט לא יתווסף רק לשם איזון הקומפוזיציה או רק לשם איזון משקלי הצבע או רק לשם איזון וביטוי התוכן. אף אלמנט או אובייקט לא יסתור או יפריע לאחרים

מינימליזם

אפיון ויזואלי של תוכן והעברת מסרים בדרך התמציתית והמיידית ביותר. לא רק שמספר האלמנטים שבהם נעשה שימוש להשגת מטרה זו הוא מינימלי ושואף אל המהות המוחלטת, אלא גם שהאלמנטים עצמם מפושטים ומופשטים עד כמה שניתן מבלי שיאבדו את איכויותיהם האסוציאטיביות. במילים אחרות, הגישה כלפי בחירת האלמנטים צריכה להיות כמו זו של קוד מורס בתקשורת מילולית – מהותית ומיידית, והגישה כלפי אפיונם הויזואלי של האלמנטים עצמם צריכה להיות כמו זו של עיצוב אייקונים – ארכיטיפית ואוניברסלית.
פישוט אלמנט ויזואלי מבלי לאבד את אופיו הוא בעצם תהליך של ניתוח וחדירה אל מהותו העמוקה ביותר, אל המאפיינים הטבעיים הנחים ביסודו, אותם מאפיינים שבלעדיהם הוא יחדל להיות עצמו ויתפרק אל מופשטות מוחלטת

גמישות

לאפשר למטרות אלו עצמן ותוצריהן הנלווים להתפתח – במסגרת כל יצירה כתא, ובמסגרת השפה כולה כאורגניזם. לאפשר לכוחות ולחוקי היסוד של האמנות המופשטת-שימושית להיות מוחלטים אך לא נוקשים, גמישים אך לא מעורפלים, מודעים אך לא מתנשאים. לאפשר לשפה לשאוף אל טבעו של אלוהים עד כמה שניתן ובכך לבטא את רוחניותיו ומוסריותו המתפתחים של האמן עצמו.
להגביה את הסטנדרטים המוסריים שלנו, להעמיק את מודעותינו הרוחנית, לבסס את חוכמתנו החודרת, ולהישאר מחוייבים לעשיית המאמץ ולא להצלחה

הפילוסופיה של המופשט

המופשט-שימושי של המציאות

האמנות של התמרת הביטויים הקיימים של המציאות הגשמית אל ספרה אחרת של ביטוי ויזואלי. הניסיון ליישם ולהחיל את הצחות, ההרמוניה והטבע הנשגב של המופשט על התפאורה והחוויות היום-יומיות. הניסיון לגשר בין המוחלט ליחסי, בין השלווה הפנימית לקליפה החיצונית של הסבל והכאב, בין האמת המופשטת לבין הביטוי המוחשי שלה. הניסיון להפוך את העולם למקום טוב יותר.
יצירת דו-קיום בין השראה ואהדה, הטמעה של אהבה בחזון, מיזוג של הרמוניה ותפקודיות, והתמרה של גבולות הגשמי אל מימד האסתטיקה הטהורה.
אני משתמש באמנות מופשטת-שימושית על מנת להראות לעצמי את היופי שבעליבות שהאדם משפיע על העולם, מכיוון שאני עצמי מכור לעליבות זו. החולי שבאגו שלי עצמי מכור לריקבון הזה. אז אולי אני מנסה להראות קודם כל לעצמי את היופי, ההרמוניה והשמיימי שקיימים אפילו בעליבות האדם, ובביטויים הגשמיים והשיקופים היצרניים והיצירתיים הנובעים מאותו קוצר-רואי רוחני.
כמו במדיטציה, שבה התבוננות נטולת תגובה חושפת את הטבע הפנימי של התופעות, כך האמנות המופשטת-שימושית לוקחת תפאורות וחוויות שלרוב נתפסות כמכוערות, ומפשטת אותם על מנת לחשוף את טבעם העמוק יותר, הטהור – את המוחלט שבהם. והמוחלט הינו פשוט מה שהינו, ולפיכך הוא חייב להיות יפה

השראת שדה האינפוגרפיקה

אינפוגרפיקה הינה שדה התמחות ספציפי בעולם העיצוב הגרפי המכוון אל תיווך ויזואלי של אינפורמציה כמותית, השוואתית ועובדתית, ובאופן כללי כל אינפורמציה שאינה מופשטת. בעיתונים ומגזינים תפקידה של אינפוגרפיקה הוא להפוך מידע משעמם למשהו יותר אטרקטיבי על מנת לפתות את הקוראים להתעכב על התוכן יותר זמן.
הדגשים של אינפוגרפיקה הינם משקלי קומפוזיציה, משקלי צבעוניות, התניות אסוציאטיביות של צבעים וצורות (אדום = שלילי, ירוק = חיובי, פינות חדות = קשה, פינות מעוגלות = רך, וכו’), והקפדה יתרה על היררכיות טיפוגרפיות. כל אלו חייבים לשרת את התוכן. באופן טבעי, התוכן הינו האלמנט החשוב ביותר באינפוגרפיקה, והעיצוב חייב לשרת אותו. כמובן שדיאלוג בין האלמנטים והדגשים באינפוגרפיקה הוא תמיד מבורך ונחוץ. מודעות חייבת לשרות בכל

הפרקטיקה של המופשט

צורניות

שימוש בקווים שחורים בלבד. השתדלות לעוביים מוגדרים של קווים ושימוש בשלושה עוביים שונים לכל היותר במסגרת כל יצירה. אובייקטים שונים המקבלים אותו עובי קו תוחם נקשרים בזאת ברמה הצורנית ואמורה להיות לכך סיבה מודעת. סיבה מספקת עשויה להיות השתייכותם לאותה רמת חשיבות או אותה קטגוריית אופי בהיררכיה של הקומפוזיציה.
אין מניעה מקווים מעוגלים או מזוויות שאינן 90 מעלות. יש לזכור את עליונות התוכן על השאיפה למופשט. המופשט משרת את התוכן ולא להיפך.
לרוב ישנה המנעות מתיאור מלא של פרספקטיבות, והעזרות במשחק פשוט של עוביי קו או צירופים צורניים לשם יצירת אשליה של פרספקטיבה. לרוב ישנה המנעות מכוונת מתיאורי הקצרה

צבעוניות

זה שהוא מוחלט הינו זה שהוא בסיסי – הביטוי העמוק ביותר של הטבע הפנימי של התופעות. הבסיס הוא שלושת צבעי היסוד: צהוב, אדום וכחול, ושני האל-צבעים: שחור ולבן. לעיתים יעשה שימוש בצבעים משלימים, משיקולים שונים של תוכן או הרמוניה

תוכן

זה שהוא בסיסי הינו חד-ערכי ובו בעת מגוון ומורכב מאינסוף רבדים. הבסיסי קורן בחיות מיידית ובו בעת צופן סוד אשר נחשף רק לאחר התבוננות ממושכת. ומהו הסוד? ההגדרות והתפיסות המפושטות של רעיונות ואידאולוגיות, כהתגשמות ההרמוניה בין היחסי (צורני) לבין המוחלט (מופשט). ההגדרות והתפיסות של הרעיונות והאידאולוגיות הללו יכולים להיות אלו אשר מקובעים בתודעה הקולקטיבית או כאלו שהינם מופשטים יותר מטבעם, כגון תימות רוחניות.
באופן כללי, כל יצירה לוקחת רעיון או נושא כלשהם ומפשטת את ביטויים הצורני המקובל אל רמת מה שניתן אולי לקרוא לו: מופשט מונדריאני. עקרון התוכן מונחה המטרה מייצר בזאת את האמנות המופשטת-שימושית

אייקונים

השימוש באייקונים נולד מהצורך לבטא מיידית ובפשטות המירבית את מהותו של עצם או תפקודיות מסויימים. כמעצב אינפוגרפיקה השתמשתי באייקונים לא מעט ואף הזדמן לי לעצב כמה וכמה, אך השימוש שלהם במסגרת יצירת אמנות היה בעבורי סוג של פריצת קבעון מנטלי. אמנם השימוש בסמלים ארכיטיפיים ביצירות אמנות אינו דבר חדש, וכבר באמנות הנוצרית הדתית של ימי הביניים ובאמנות הרניסאנס נעשה שימוש באטריבוטים שונים על מנת לבטא קדושה, אך השימוש של סמלים מודרניים טיפוסיים מעולם העיצוב הגרפי ושדה האינפוגרפיקה לוקח אותנו צעד קדימה ומאפשר העשרת אוצר המילים הויזואלי שלנו לכדי שפה של ממש.
באופן טבעי אייקונים הינם הפישוט הויזואלי המירבי של עצם או תפקודיות מסויימים, ובכך הם תואמים במהותם את רוח האבסטרקט. הטמעתם ביצירות אמנות מזרם האמנות המופשטת-שימושית הינו אינטואיטיבי ומתבקש.
ככלל, צורניות האייקונים תהיה נגזרת של הצורניות הכללית המתווה את היצירה. ההחלטה בין אייקון נגטיב (מגרעת לבנה מתוך שטח צבע, כלומר האייקון אינו עומד בזכות עצמו אלא רק כהעדר צבע בתחומי צורה מסויימת) או פוזיטיב (צורה מלאה בצבע, כלומר האייקון הינו ישות צורנית עצמאית בקומפוזיציה) תהיה על סמך שיקולי האיזון וההרמוניה בין שלושת היסודות: צורניות, צבעוניות ותוכן מונחה-מטרה

המימד הדיגיטלי

הנחת היסוד הינה שמה שעושה או לא עושה אמנות איכותית, עמוקה ואף מהפכנית איננו המדיה בה נוצרה. דבר שני, כשזה מגיע לאמנות מופשטת כפי שמונדריאן התכוון שתהיה, כלומר כזו שתגלם ערכים, כגון: הקפדה, דיוק וטוהר על מנת לשקף איכויות רוחניות וקוסמולוגיות, כגון: הרמוניה, איזון ושלמות, אזי להתלכלך עם צבעי שמן בעת מריחתם ביד גסה על קנבס מרגיש לי לא רק מבזה אלא אף סותר את מה שהוא ניסה להשיג. אמנות שכזו צריכה להיות משהו נקי ואפילו סטרילי. בואו לא נשכח שזו המאה ה-21, ובל ניתן לצביעות הסלון לסמא את עינינו. עד לא מזמן חשבו שרק ללחוץ על כפתור במצלמה זה לא אמנות. ובכן אכן, מי ש”רק לוחץ על הכפתור במצלמה” הינו צלם ולא אמן, ומה שהוא עושה זה צילום ולא אמנות. ההבדל נעוץ בעומק התוכן, מידת הרגישות, האינטואיציה והמודעות אשר מופחים בבחירותיו ושיקוליו האמנותיים. שטחיות לא חסרה גם בצבעי שמן

המימד הרביעי

הקדמה

לרוב אינני מנסה לבטא תכנים ותצורות טבעיות, אלא את הצד המלאכותי של המציאות. אני נוטה לבטא יותר את מעשה יד האדם מאשר את בריאת האלוהים, ולמה? אני לא מכוון להפוך לעוד איזה “אמן קוביסטי” שכל מעייניו הם בלפתור “בעיות” אמנותיות המתייחסות לאדם הממוצע כשלג דאשתקד, ושתוכנן נוגע בזוטות ומנריזם אישי. אני מנסה לגעת במשהו גדול יותר. אני מנסה לתקן את הכיעור הבלתי נסבל ובלתי נתפס שהאדם מטיל על העולם וכופה על הקיום. האדם המודרני בעידן זה הינו גס, רשלן, חצוף, בוטה, גועלי, מוגבל, שטחי, מקובע וטיפש. מונע בידי תודעה חסרת ביקורת ונשלטת יצרים מבצע האדם מעשים שקרובים במקרה הטוב לאימפולסיביות אינסטינקטיבית חייתית, עם אפס מחשבה וקיבולת להיבטים של הרמוניה, אסתטיקה, אקולוגיה וטובת הכלל

הישרדות ויופי

נטיית האדם המודרני באה לידי ביטוי בארכיטקטורה למשל, שאפילו במקומות עתירי ממון הינה משעממת, משמימה, פולשנית, תוקפנית, חסרת איזון ובמקרים רבים הרסנית לסביבתה. לעיתים זה מרגיש כאילו שנעשה מאמץ מודע לסתור ולהרוס את ההרמוניה של הבריאה, ולא להותיר מאחור דבר מלבד פאלוסים מבטון המחופים בקונדומים מזכוכית. כזה הוא האגו של כל אלו שביקשו את הקמתם של מיצבי זוועה אלו – זקוף מגאווה, נוקשה מיהירות, נפוח מריקנות, פוגעני, נטול בושה או חרטה, וחדור ביצר הרס עצמי. לחשוב שזה עשוי היה להיות הניסיון של מישהו ליצור יופי – אמנות, ארכיטקטורה – עושה אותי עצוב. דוגמא קלאסית לדברים שאני אומר הינה מגדל הבורג’ דובאי.
במקומות ובמצבים נטולי ממון אותן חולשות האגו לובשות את צידן ההופכי – עליבות אשר חושפת את המחסור, החולי והריקבון. שוב זה בא לידי ביטוי בארכיטקטורה ובמבנים אשר מעוותים אפילו את הרעיון הכללי של אסתטיקה, ובאופן כמעט מוחלט בוגדים בנאמנות לגימור. אכן, מבנים אלו אינם מתיימרים להיות אסתטיים כפי שחוטא לעשות הבורג’ דובאי, אך יחד עם זאת הם אינם מגלמים ולו גם את השריד הדל ביותר של אמונה, השראה, חזון או שלווה. הם ניסיון השרדות גרידא בלא קיבולת או הכרה כל שהם במימד הרוחני של החיים

מקורות החזון

אמונה, השראה, חזון ושלווה אינם נגזרות של שפע גשמי ואינם מסתמכים עליו. אדם לא חייב להיות עשיר כדי להיות בעל אמונה ואינו צריך ללמוד באוקספורד כדי להיות בעל השראה. אין צורך לפזר שלושה מיליארד דולר על בניין כדי לשקף חזון, וללא ספק אין לו לאדם צורך לנהוג במרצדס מצופת זהב 24 קאראט כדי לדעת טעמה של שלווה. ההיפך מכל אלו הוא הנכון.
איכויות אלו מתייחסות לקיבולת התודעה לתדרים עדינים יותר של הקיום, ולהערכה האמיתית ליופי אשר יכולה לנבוע אך ורק מאהבה וחמלה. תודעה רחבה ועמוקה זו תגלם ותאציל את מאפייניה הגבוהים והמוארים על העולם הגשמי ובכלל זה על מעגלי היצירה. תודעה שכזו חושפת את היופי של העולם שאלוהים ברא לעומת זו המתיימרת ליצור יש מאין, היא עושה שימוש בקיים ואינה מנסה לכפות את קיומו של מה שאינו. תודעה שכזו הינה הרמונית ולכן גם מתבטאת כהרמוניה

המימד האישי

אני יודע להגיד את כל זאת כאן במגרש החניה של בית הקברות בו קבורים סבי וסבתי מצד אימי. אני יודע להגיד את כל זאת לאחר שראיתי את אימי יוצאת מהרכב והולכת לתוך בית הקברות, ומפעם לפעם מאבדת את שיווי משקלה מפאת חולי וכאב. אני יודע להגיד את כל זאת כאן, כשתחושת מותה של אימי ומותי שלי מרחפים מעבר לכתפי השמאלית, וממלאים את תודעתי בכאב ויגון עצומים ונוראים…אבל גם בהשראה גדולה, והחלטה נחושה שלא להיכנע לעליבות של האגו

Share
 

Feel like saying something?

*Required fields

XML Site Map  |  XHTML Site Map
findigart · Copyright © 2008-2010 All rights reserved
Powered by WordPress | Vaguely based on the Seashore Theme | 28 queries. 1.028 seconds