מי עשה אמנות בחיתול

ערבות התשוקה

אז אם אכן אמנות אינה מטרה, מה עומד מאחורי הרצון להראות אותה לאחרים? אם היה מאן דבעי האדם היחיד על פני הגלובוס האם היה טורח באותה מידה על רישומיו וציוריו? אולי אמנות הינה הדרך המוערכת ביותר להפוך לעשיר ומפורסם, שכן היא מעידה על כל אותן תכונות נעלות שיש לאותם אילי הון, ויחד עם זאת מרמזת על אדם בעל מודעות חריפה ונפש רגישה. אם כך אכן, הרי שאמנות הינה בסך הכל עוד דרך להתפרנס, כמו בימיה הראשונים, כשאמן היה עוד בעל מלאכה בדיוק כמו נפח או בורסקאי
ואולי ההילה הזו ככתר סביב ראשה המוזהב של האמנות, היא בסך הכל רגשי הנחיתות שלי. לו רק לעצם משמע המילה: “אמנות” חולפת בעמוד שדרתי צמרמורת גאווה או שלחליפין, מתנפץ בבטני נחשול של פחד, תלוי באיזה הקשר נאמרה המילה

פאגניזם הקונצנזוס

אני יודע כי הסיבה שבגינה כה חשוב לי להגדיר את המונח אמנות ואת מאפייניו של אמן, הינה כדי שאוכל סוף כל סוף לדעת, אבל בוודאות אובייקטיבית ונצחית, האם אני הוא אמן, והאם תוכני הנפשי המתורגם לצורות שונות של ביטוי הוא אמנות. אך ברורים לי שני דברים: האחד הוא, שגם אם כל מבקרי האמנות ופטרוני הגאונות שבעולם יצביעו עלי ביראת קודש, וימלמלו תפילות-חול הנושאות את שמי אל קאנון האמנות הנצחי, לא יעזור לי הדבר כהוא זה לגבש את פנימיותי ואת תחושת הערך העצמי שלי כאמן, ובטח שלא כאדם. הדבר השני שברור לי הוא, שאף אם אמנם אגיע להכרה סובייקטיבית כה שלמה ומלאה בערכי כאמן, עד כי היא תחצה את גבולות תודעתי הפרטית ותיצור סביבי, הלכה למעשה, הכרה קולקטיבית אובייקטיבית זהה, כלומר קונצנזוס, לא יעזור לי הדבר להיות באמת מאושר

פני האושר, דמות האהבה

אמנות, גם אם מטרתה להעביר מסר, הרי שמטרתה בראש ובראשונה לזכות בהכרה. בדיוק כפי שמכונאי רכב היה שמח שיכירו בו כמכונאי רכב מעולה מאשר כמכונאי רכב מעאפן. ואם כבר מכירים בי כנגר מצויין, אז למה שכבר לא אעשה מזה כסף, והרבה. ולמה כל זה? למה להצטיין? למה להזדיין? למה להתחתן? למה להתארגן? באמת, למה?

אושר. אמנות אינה אושר. שום דבר אינו אושר חוץ מהאושר עצמו. מילים יפות. אבל האמת שדי מפחיד אותי להפוך להיות, אבל בדל”ת אמותי, כל מי או מה שאני מבקר, או במילים אחרות, עבד מתיימר